בן מרים ואהרון, נולד בשנת תר"ע (1910) בירושלים. אח לעווד, סעדה ורחל בילדותו חזרה משפחתו לתימן ושהתה שם תקופה מסוימת, אולם שבה ועלתה לארץ-ישראל והתיישבה בירושלים. הם התגוררו בבית מיוחס ב"ימין משה". בן ציון נשא לאישה את אסתר, שהיתה חניכה בבית היתומות הכללי "ויינגרטן" ונולדו להם ארבע בנות ושני בנים. למחייתו, עבד כפועל בבית הדפוס "האומן". בו בזמן היה בן-ציון עסקן ציבורי במוסדות ההסתדרות, משתתף בפועל בהפגנות ההמונים למען עלייה חופשית וחבר פעיל בשורות ה"הגנה".

בפרוץ מלחמת-העצמאות ובגבור הקרבות בירושלים, נשלחו קבוצות עובדי "סולל בונה", על-פי דרישת מטה ה"הגנה" בעיר, לבצר את אזורי המגורים היהודיים מפני צליפות והפגזות של חיילי הלגיון הערבי. בין העושים במלאכה - אנשי "משמר העם" - היה גם בן-ציון. ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), בעודו עוסק בביצורים, נפגע מכדור של צלף ירדני בעמוד השדרה ומת מפצעיו. נקבר בשייח'-באדר.
הניח אישה אסתר ושישה ילדים - אבשלום, בתיה, כרמלה, ציונה, חנה ומיכאל וכן אח ושתי אחיות.

 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל.